אז אחרי נסיונות חוזרים ונשנים של אמי ואחותי לשכנע אותי לא לקחת את הילד לחתונה של בן דוד שלי החלטתי בכל זאת לצאת מגידרי ואפילו לבקש מאמא שלו לעשות זאת ביום שהוא לא במקור שלי מה שבכלל יכול להערים קשיים. הסיבה שלהן היא שיהיה לי קשה להשגיח עליו וגם להנות בחתונה
והפחד שלהן שאני אפקיר אותו אצלהן ואלך לרקוד בלי אחריות. מבחינתי להנות בחתונה כמו שאני רגיל בדרך כלל היה פחות חשוב. מה שחשוב היה לי יותר הוא שהילד שלי יהנה באירוע משמח בתוך המשפחה וכולם יראו אותו ויכירו אותו יותר ויראו כמה שהוא מקסים ומאושר גם בתור ילד להורים גרושים. במשימה הזאת הצלחתי וזאת מבלי להסיר עפעף ממנו לאורך כל החתונה. לי יש מספיק זמן לעצמי כשהוא לא נמצא ותודה לאל, אני מנצל את הזמן הזה טוב אז בגלל זה אני שמח שהוא נהנה ובמיוחד שזה קרה בזמן שהוא אצלי
